|
ברוכים הבאים לתפילה אישית (מתוך הספר "תפילה אישית")
תפילה אישית, כזו שנוצרת בלב רותח, מתוך מצוקה גדולה או שמחה עזה, אינה המצאה חדשה. להיפך: כך התפללו אבותינו.
התפילה בתקופת המקרא ובמרבית ימי הבית השני הייתה תפילה אישית של האדם היחיד העומד מול בוראו. בתקופת המשנה והתלמוד התמסדו החיים הדתיים, והתפילה נוצקה לתוך ניסוחים קבועים ומועדים קבועים, יומִיים, חודשִיים ושנתִיים. בעקבות אירועים מרכזיים שהתרחשו סביב הקמתה של מדינת ישראל, נוספו תפילות חדשות, שאף הן נאמרות במועדים קבועים.אבל אבותינו התפללו תפילות אישיות, שעוצמתן מהדהדת אלפי שנים לאחר שנאמרו.
בספר במדבר מסופר שמשה לקח לו כושית לאישה. לאחיו הגדולים, אהרון ומרים, היו הערות על כך. מסתבר, שגם כשאתה משה רבנו, ויש לך קשר הדוק עם ריבונו של עולם, יש למשפחה הערות על אשתך. ריבונו של עולם קרא אותם לסדר והעמיד אותם מיד על מקומם: "פֶה אל פֶה אדבר בו, ומראֶה, ולא בחידות ותמונות, ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה?" (במדבר פרק י"ב פסוק ח). ריבון עולם לא הסתפק בנזיפה קשה, אלא הוסיף והִכה את מרים בצרעת. אהרון מתפלל תפילת התנצלות, ואילו משה זועק כלפי מעלה: "ויצעק משה אל ה' לאמר: אֵל נא רְפָא נא לה" (שם שם פסוק י"ג). ואמנם, מרים נרפאת מצרעתה, ולאחר שהמתינו שבוע שתירפא, העם ממשיך בדרכו.
שבטי ישראל הגיעו לארץ כנען ונאחזו בה. בהר אפרים אשר בכנען גר איש ושמו אלקנה. לאלקנה היו שתי נשים, פנינה וחנה. לפנינה היו ילדים, ואילו חנה היתה עקרה. אלקנה אהב מאד את חנה ופינק אותה במטעמים, ופנינה קינאה בה ומיררה את חייה. מדי שנה בשנה עלתה משפחתו של אלקנה לשילֹה לבית ה'. חנה התפללה ובכתה וביקשה ונדרה: "ה' צבאות, אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו לה' כל ימי חייו" (שמואל א פרק א פסוק י"א). ואמנם, נענתה תפילתה של חנה והיא ילדה בן וקראה לו שמואל, הוא שמואל הנביא.
אלפי שנים מאוחר יותר, כותבת המשוררת רחל: "בן לו היה לי! ילד קטן, שחור תלתלים ונבון....עוד אתפלל כחנה בשילֹה, עוד אחכה לו". תפילתה של רחל לא נענתה בדמות בן בשר ודם. אבל לדורי דורות נותרה דמותו של אורי השחרחר האוחז ביד אימו המשוררת, ופוסע עימה "לאט בשבילי הגן".
לא תמיד תפילה זקוקה למילים. לפעמים המעשה מעלה את התפילה ופותח שערי שמיים. סיפורו של י.ל.פרץ "אם לא למעלה מזה" עוסק ברבי מנימירוב שנהג להיעלם בכל ימי הסליחות. חסידיו משוכנעים שהוא עולה למרום לבקש על עם ישראל. יום אחד הגיע ליטאי אחד, שלעג לחשיבה החסידית אודות גדולתו של הרבי, והחליט לחקור את הדברים לעומק. הוא עקב אחרי הרבי הצדיק, וגילה שהצדיק מתחפש בבגדי איכר גוי, חוטב עצים ומבקע אותם, ונושא אותם לביתה של אלמנה יהודיה ענייה וחולה. שם הוא מסיק את התנור: "ובשעה שהכניס את העצים לתוך התנור, זימר בלחש את הפזמון הראשון מסליחות היום...ובהבעירו את העצים, אמר את הפזמון השני...ואת הפזמון השלישי אמר, כאשר סתם את התנור". הליטאי החשדן "נהפך לבבו לאהוב את הצדיק ולהאמין בו....וכשהיה שומע מספרים, שהצדיק עולה בימות הסליחות למעלה, לא צחק עוד והיה אומר: מי יודע אם לא למעלה מזה!"
לרכישת הספר "תפילה אישית" ולהזמנת הרצאות וסדנאות, נא היכנסו ל"צור קשר".
|
.jpg)
|