שמחת ילדות בחבילה מאמריקה (מתוך הספר "תפילה אישית")
בילדותי היינו מקבלים חבילות מאמריקה. שקים גדולים, מבד לבן חזק, ועליו כיתוב באותיות שחורות וגדולות. ז'נטה, בת דודתה של סבתא, היא ששלחה את החבילות.
ז'נטה לא היתה אישה עשירה. אבל היו לה קשרים חברתיים ענפים, והיהודים באמריקה מאד רצו לעזור ליהודים היקרים שבחרו לגור במדינת ישראל. התוצאה היתה חבילות עמוסות ובהן בגדים מפוארים, נעליים מרהיבות עין, קופסאות של חלב משומר, ומיני קפה ותה בקופסאות מתכת יפות.
החגיגה היתה מתחילה עם קבלת ההודעה מהדואר, ונמשכה בצעידה שלי עם דודה פרימה לסניף הדואר בהנהלתו של דוב ברחוב ההסתדרות באושיות. שם היינו פודות את החבילה, ועומסות את השק על כתפיה של דודתי. ליתר דיוק: היא עמסה, ואני שלחתי יד ו"תמכתי" בשק שהפיץ ריחות ממקום אחר.
פתיחת החבילה היתה פסגת השמחה. לא מיד פתחנו, כמובן. השק עמד בפינת הסלון בדירתה של סבתא, וחיכה. חיכה לאמא שלי שתצטרף, לדודה מלכה, ולדודה פנינה שתיבדל לחיים ארוכים.
סבתא שלי היא שפתחה את החבילה, וביצעה את הניעור והבחינה הראשוניים. לאט לאט נערמה ערמה ענקית של ביגוד, עד כי לא יאומן שכל זה נאסף לשק אחד ויחיד.
פתיחת השק ובחינת תוכנו לוותה בהעלאת זיכרונות מרומניה שלפני, בזמן ואחרי השואה, אבל גם בצחקוקים רמים ובדיחות, בייחוד למראה פריטי לבוש שהיו מפוארים באופן יוצא דופן, או לבנים במימדים שהתאימו לאמריקאיות צנומות אך לא לנו, בנות ליבוביץ' הבנויות לתלפיות!!!!!!!!!! (גם כאשר בת ליבוביץ' הפכה לברקוביץ', מטיס, גבאי וסירדינג...)
אני מצידי קיפצתי מסביב וצווחתי בחדווה, והנשים התבוננו בי בסלחנות, משתפות אותי במלאכת הבחינה והחלוקה, ועורמות ערימה נאה של בגדים, נעליים וכובעים שהתאימו לי: שמלה סגולה יפהפייה, נעלי בית בצבע זהב, חצאית לבנה בהדפס של כוכבים ועליה תפור סרט מבד סאטן כחול.
א. חסד שעשו עימי
רצון: נענה הצורך שלי להיות שותפה לשיחת הנשים.
נענה הצורך לגעת ביופי ובמה שמאפשר לבטא חינניות נשית.
חסד: קיבלתי במתנה בגדים ונעליים שהגיעו כמו באורח פלא ונראו כאילו יצאו מספרי אגדות.
קיבלתי יחס של שווה באחוות הנשים.
מצווה: המעשה הנכון שעשו המבוגרים היה לשתף אותי באירועי קבלת השק ופתיחתו.
ניסיון: עושי המצווה עמדו בהצלחה בניסיון של חינוך נוקשה, שהתבטא בין היתר במשפט הידוע: " זה לא עניין לילדים, לכי לחדר שלך עכשיו!"
אליל: כשעמדו בניסיון זה נפרדו עושי המצווה מן האליל "מבוגר", שסיסמתו: "ילד קטן לא צריך להתערב בעניינים של הגדולים."
אליל נוסף שנפרדו ממנו: "חינוך". סיסמתו: "בכל עת תמיד צריך לחנך את הילד להתנהגות נאותה, נימוסים והליכות".
התגלות: בשמחה הזו קיבלתי אלוהים מכיל וארך אפיים, אלוהים של שפע, יופי, שמחה, נדיבות. קיבלתי את אלוהי הנשים הצוחקות.
ב. חסד שלמדתי לעשות
רצון: ידעתי לבקש שוויון זכויות לנשים, עבורי ועבור נשים אחרות.
ידעתי לבקש חברות טובות וליצור איתן אחוות נשים.
הודיה: ידעתי להכיר בנדיבות העצומה ובכוחות הגדולים שפעלו ופיעמו בנשים שהכרתי, ובנשים שפילסו את הדרך עבור אחרות. רוני טייסת הקרב, למשל.
גמילות חסדים: שנים רבות נהגתי לאסוף ביגוד, משחקים וצעצועים ולהביא למי שדאגו להעבירם למשפחות שישמחו בהם. מעולם לא הכנסתי לחבילות בגדים פשוטים של יום יום. משום מה, לא בא בחשבון למסור בגד שנראה כמו סתם בגד.
התנדבתי במקלט לנשים מוכות.
מצווה: קיבלתי על עצמי לשתף את ילדי במתרחש במשפחה ובקהילה. כך הגיעו ילדי ופעלו באתרים כגון צער בעלי חיים רחובות ומקלט לנשים מוכות, השתתפו בהפגנות שונות, וכדומה. כיום בני הוא העוזר הראשי של סבא שלו לענייני וועד הבית.
ניסיון: עמדתי בניסיון של בידוד ילדי מהמתרחש סביבם, אם כי היה עלי ללמוד לתווך עבורם את המציאות באופן נוח להבנתם ויכולת ההכלה שלהם.
חוויית החבילות מאמריקה חוזרת על עצמה שוב ושוב בחיי. לימים, כאשר ילדתי את ילדי והבאת אותם הביתה, לדירה בשכונת מילצ'ן, התדפקו על דלתי השכנות הטובות למסור בגדי תינוקות וילדים.
כיום חוויית השמחה חזקה במיוחד בחנות יד שנייה של שרון. נשים גודשות את החנות היפה, מחפשות בארגזים הגדולים, מסירות בגדים מהקולבים, מחליפות דעות, רעיונות, הצעות.
בדרך כלל אנחנו הולכות לשם ביחד, בתי יעל ואני. בין ביקור לביקור אנחנו אוספות בגדים ואביזרים שונים למסירה. אנחנו מוסרות את החבילות לשרון, ומתחילות לחפש. אנחנו שולפות בגדים מהארגזים, מרימות אל האור, מנערות ובוחנות. בעין חדה מבחינה בתי בשרשרת מדהימה, בזוג עגילים מופלא. אט אט מצטברת ערמה של בגדים ואביזרים, ואנחנו מתעשרות בפריטים שנראים ממש כאילו יצאו מאחד השקים ההם מאמריקה.
תפילה אישית: "ריבונו של עולם, אנא הייה עם ילדי ותן להם את ההזדמנות ואת הרשות לשמוח. אמן כן יהי רצון."
לרכישת הספר "תפילה אישית" ולהזמנת הרצאות וסדנאות נא היכנסו ל"צור קשר".